הסיפור של גזע השארפיי מדהים ועצוב. שארפיי נוצר ככל הנראה מאיחוד של שני גזעים - מסטיף טיבטי וצ'או צ'או - והוא היה נפוץ בעבר בעיקר בסין. למעשה, השארפיי שאנחנו מכירים כיום, הוא לא השארפיי המקורי, ומייד תבינו מדוע.
ראשית, לגבי המראה המיוחד שלו: שארפיי הוא אולי הכלב בעל כמות הקמטים והקפלים הרבה ביותר שיש היום. אי אפשר לפספס את הפרווה המפותלת שלו, אשר כוללת עודפי עור רבים, בעיקר ככל שמתקדמים לאיזור הפנים.
הפרווה היא למעשה מקור השם של גזע כלבים זה: בסינית, שאר משמעו עור ופיי משמעו חול, כלומר - האנשים אשר העניקו לגזע זה את שמו התכוונו למגע של הפרווה ולתחושה שהיא מקנה, תחושה שמזכירה מאוד מרקם חולי נעים ורך.
וכעת, לחלק העצוב של הסיפור: כאמור, כלבי שארפיי היו נפוצים מאוד בסין, אך באמצע המאה הקודמת הנחו שלטונות סין את התושבים (למעשה, ציוו עליהם) להרוג את כל חיות המחמד שבשרותם, בטענה שהן גורמות לבזבוז משאבים. עד תחילת שנות השבעים, למעשה נעלמו מסין כמעט כל חיות המחמד באשר הן.
השרידים של הכלבים הייחודיים הללו (חשוב לזכור שבאותן שנים, הם היו קיימים רק באזור זה של העולם) המשיכו לחיות במקום מסוים בהונג קונג, הודות למגדל כלבים שאהב אותם אהבה עזה. השרידים הללו, הם המקור לכל כלבי השארפיי שקיימים היום.
לאחר שהבנו כיצד הכלבים הללו הגיעו אלינו, צריך לדעת מהן תכונותיו ולמי הוא מתאים. ובכן, מדובר בכלב שמירה יעיל מאוד, שנועד ומשמש עד היום להרתעה ולתקיפה. למעשה, שנים רבות 'בילה' הגזע הזה בקרבות כלבים אכזריים. אלו כלבים ידידותיים מאוד בסך הכל ומתאימים גם לגידול בבית עם ילדים, אך הם נחשבים חשדניים כלפי גורם זר וחיצוני.