חתול בירמן הוא חתול ייחודי מאוד, אשר נקשר אל אגדה עתיקה אשר מקורה במקדשים של בורמה (ומכאן שמו). על פי האגדה, מאמינים הנזירים כי על פי רצונה של האלה צון-קיאן-סה, הם יכולים להמשיך את חייהם עוד שנים רבות לאחר שמתו - על ידי 'גלגול' נשמתם אל נשמתו של החתול היפה הזה.
חתולי הבירמן הם חתולים בעלי פרווה לבנה בוהקת, כאשר לרוב מרכז הפנים שלהם יהיה שחור. מראה זה, יחד עם אורך הפרווה שלהם, מקנה להם מעין הילה מיוחדת, אשר ככל הנראה היא שהביאה למעמד המקודש הזה.
הסיפור של חתולי הבירמן הופך למרתק עוד יותר כאשר מתקרבים אל התרבות המערבית. מסתבר שבתחילת המאה הקודמת הובאו לצרפת זוג חתולים כאלו, אך הזכר נפטר במהלך המסע. החתולה, שהייתה כבר בהריון, הביאה לעולם מספר גורים - גורי חתול בירמן הראשונים שנולדו באירופה.
היה זה האות לתחילתה של ידידות מופלאה בין החתולים הללו לבין האירופאים, כאשר רבים מבני האצולה ביבשת שמעו את האגדה המקסימה - והחליטו גם הם לתת מעמד מיוחד לחתולים היפהפיים. ואלו פרחו ושגשגו בחצי הכדור המערבי.
אבל, מלחמת העולם השנייה קטעה הכל וכמעט הביאה לסיום השושלת הבירמנית באירופה. על פי התיעודים, לאחר תום המלחמה נשארו בחיים רק שני חתולים מסוג זה - מה שהביא את אוהבי הגזע לחפש 'שידוכים' בקרב גזעים משובחים אחרים, כמו החתולים הסיאמיים. מהלך זה יצר, למעשה, חתול בירמן מזן קצת אחר.
כל חתול בירמן נחשב לידידותי מאוד ואוהב אדם. הוא קשור מאוד לבעליו והופך להיות אפילו מעט תלותי בו. יש מגדלי בירמנים שנשבעים כי הם אף יוצאים איתם לטייל עם רצועה, ממש כמו כלב. המומחים יודעים להזהיר מפני שחרור של חתולים אלו ללא השגחה, משום שהם נחשבים פגיעים ולא מספיק 'פראיים' כדי להסתדר בכוחות עצמם.